מאירי על יבמות ק״ב

1 גר דן את חברו גר ופירשו גדולי הרבנים אף בדיני נפשות ואפילו אין אמו מישראל אבל אינו דן את ישראל אלא בדיני ממונות הא אלו היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל ואף בדיני נפשות שכל שאמו מישראל דנין אותו כישראל לכל הדברים חוץ מחליצה שכל שאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה וממנין אותו על כל שררות שבעיר והוא שאמרו בפרק החולץ רב אשי מנייה לרב מרי בר רחל בפורסי דבבל ואע"ג דאמר מר כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה ובתוספות הקשו ממה שאמרו בסוטה באגריפס המלך כיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות עד שאמרו אל תתירא אחינו אתה ופירשו הם שם מפני שאמו מישראל ונתחייבו כלייה כמו שנאמר שם ולפירוש זה למה נענשו ותירצו דמלך מיהא חמיר טובא וצריך שיהא מיוחס לגמרי ונמצאת אומר לשיטה זו שכל שבגר לישראל שלש מדרגות הם מלך ליחס גמור דיני נפשות וכל שררות שבעיר לאמו מישראל דיני ממונות לגר גמור מכל צדדיו הא גר בגר אף בדיני נפשות וחליצה בישראל גמור הוא ואם כן חליצה חמורה מדיני נפשות ושררות שבעיר חמורים מדיני ממונות ומכל מקום אנו כתבנוה במסכת סנהדרין פרק רביעי בשיטה אחרת לומר שאין גר דן את ישראל בדיני ממונות אלא אם כן אמו מישראל ששררות שבעיר ודיני ממונות אחד הוא ובדיני נפשות אפילו אמו מישראל שדיני נפשות וחליצה ומלכות ליחס גמור אנו צריכים ואין כאן אלא שתי מדות ומה שאמרו גר דן את חברו גר דוקא לדיני ממונות ומה שאמרו בסנהדרין הכל כשרין לדון דיני ממונות ולאיתויי גר דוקא באמו מישראל וכן היא כתובה בשאלתות בפרשת בראשית ויש שואלים בה שהרי כל הכשר לדון כשר להעיד ויש כשר להעיד ואינו כשר לדון ואמרו עלה לאיתויי מאי לאיתויי סומא באחת מעיניו שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואם איתה ליתני גר שכשר להעיד שאפילו גר שנתגייר לאחר שהגדיל כשר להעיד כדאיתה פרק החובל ואינו כשר לדון אף בדיני ממונות איפשר דבדין הוא דהוה מצי אמר הכי אלא דלא פסיקא ליה שהרי יש גר שכשר לדון דיני ממונות כגון אמו מישראל וגדולי הדור מכריעים שמשנת סנהדרין ר"ל הכל כשרים לדון ולאיתויי גר על כרחין בגר גמור היא שנויה שהרי אמרו עליה שם ובנדה פרק סימן חדא לאיתויי גר וחדא לאיתויי ממזר וצריכי דאי תנא ממזר משום דאתי מטפה כשרה אבל גר דאתי מטפה פסולה אימא לא צריכא ואם היתה אמו מישראל הרי הולד כשר אפילו בא עליה גוי והיאך קורהו טפה פסולה וכל שכן אם בא עליה גר דהויא ליה הורתו ולידתו בקדושה ואיני מבין שהרי כל שבא עליה גוי ונתגייר אחר כן אע"פ שהיא ישראלית והולד כשר מכל מקום מטיפה פסולה נתעברה ומכל מקום אף הם מישבים את השמועה כשיטתנו ומפרשים משנת הכל כשרים לדון דיני ממונות לאיתויי גר בגר גמור אלא שפירושו כשר לדון בחברו ולאפוקי דיני נפשות דאף לחברו לא וכשאמו מישראל דן בדיני ממונות אפילו לישראל ולדיני נפשות עד שיהא ישראל גמור והדברים מתמיהים שהרי סתם אמרו הכל כשרים לדון דיני ממונות כלומר אף לישראל ואע"פ שהם מצדדין לפרשה האי כדיניה והאי כדיניה טירחא יתירתא הוא אלא שעיקר הדברים כדעת שכתבנו:

2 המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר חלצה בסנדל שאינו שלו או בסנדל של עץ או בשל שמאל בימין חליצתה כשרה חלצה בגדול שהוא יכול להלך בו או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו חליצתה כשרה חלצה בלילה חליצתה כשרה ר' אליעזר פוסל ובשמאל חליצתה פסולה ר' אליעזר מכשיר אמר הר"ם פי' בשל עץ בתנאי שיהיה מחופה מעור וזה כלו דיעבד אבל לכתחלה הנה אינו מותר ואין הלכה כתנא קמא באמרו חלצה בלילה חליצתה כשרה ולא כר' אליעזר בהיותו מכשיר בשמאל:

3 אמר המאירי חלצה במנעל חליצתה כשרה צריך שתדע שהחליצה אינה חליצה אלא אם כן אותו דבר שהיא חולצת מעל רגליו הוא של עור שהרי כתוב וחלצה נעלו ואין נעל אלא בשל עור שנאמר ואנעלך תחש ר"ל בעור תחש ושאר עורות אף הם ראויים לנעילה זו אלא שהתחש משובח שבעורות והיה מזכיר להם דרך תרעומת היאך היה מיטיב להם בכל מינין המשובחין ומכל מקום למדנו שאין קרוי נעל אלא של עור ואע"פ שמצינו שלף איש נעלו ומתרגמינן נרתיק יד ימיניה אף אלו של עור הם אלא שהם עשויים מעור דק כפי מה שהגון לידים ואחר כך צריך שתדע שהמנעל והסנדל שניהם לרגלים הם עשויים ושניהם של עור ואף נעל האמור בתורה אין בו משמעות למנעל יותר מסנדל ולא לסנדל יותר ממנעל שהרי הלשון מוכיח עליו למנעל שלשון נעל ולשון מנעל אחד הוא ואעפ"כ מצינו בקבלה שהוא נאמר על הסנדל וכדכתיב והדריך בנעלים ומתרגמינן בסנדלים ואע"פ שרוב בני אדם בזמן הקדום היה בסנדלים יותר מבמנעלים מכל מקום לענין זה מן התורה זו כדין זו וזו כדין זו ואין ביניהם כלום אלא שחכמים גזרו שלא לעשותה במנעל לכתחלה אלא בסנדל ומכל מקום בדיעבד חליצתו כשרה אף במנעל ושנוי תכונתם זו מזו הוא שהמנעל עשוי מעור רך ועשוי מחתיכות שתים או שלש כעין שלנו וחופה כל הרגל בכל סביבותיו הן כף הרגל הנקרא שול"א הן גב הרגל הן עקבו הכל כמנעל שלנו ורצועות דקות וקצרות יוצאות מעקבה מכאן ומכאן ונקשרות על המנעל עצמו בגב הרגל ואינו צריך לרצועות ארוכות שמאחר שהוא מקיף את כל הרגל דיו בקשר מועט וסנדל עשוי מעור קשה ואין בו אלא חתיכות עור אחת והיא מקבלת כף הרגל הדורס בקרקע ועקבו שמאחורי הרגל אבל אינו חופה את פני הרגל אלא שיש בשפתות החתיכה חוליות הנקראות בלשון תלמוד אזנים ורצועות ארוכות נקראות בלשון תלמוד תרסיות וכמו שאמרו לענין טומאה סנדל שנפסקה אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו ואותם הרצועות נכנסות באותן חוליות וקושרין אותן על גב הרגל ומאחוריו ומסיימין את קשריהם פעמים על השוק פעמים על גב הרגל וקשרים אלו מעמידין אותם על הרגל בהדוק וזהו שאמרו חלצה במנעל הנפרם או בסנדל הנפחת אם היה מנעל הנפרם חופה את רוב הרגל או היה סנדל הנפחת מקבל את רוב הרגל כשרה ואם לאו פסולה הרי שבמנעל הזכיר לשון חפוי שהוא לשון נופל על כסוי שבגב הרגל ובסנדל הזכיר לשון קבלה שהוא לשון נופל על שהוא מקבל כף הרגל ומפני שהוא עשוי כעין כלי שהרי שפתותיה גבוהות מעט בכל צד הרגל וכל שכן מצד העקב שיש בה עקב גבוה יותר הוא אומר בה לשון קבול ואע"פ שבמשנתנו הזכירו בסנדל קטן החופה את רוב רגלו לא דק ומקבל קאמר ולישנא דברייתא דייק טפי שהוא מזכיר מנעל וסנדל ומדקדק להזכיר בכל אחד לשון הראוי לו וכן אתה מוצא בגמרא שהמנעל יש לו פנתא והוא חתיכת העור החופה את גב הרגל ונקראת בלשון לעז אנפייניא עד שהרצועות הנקראות בלשון תלמוד ערקאתא נקשרות על העור וסנדל אין בו עור זה כלל ורצועותיו נקשרות על בשר גב הרגל כמו שנזכיר בסמוך:

4 ואחר שלמדת הבדל תכונתם זו מזו צריך שתדע למה אסרו לחלוץ במנעל לכתחלה ובגמרא חקרו בענין זה ושאלו בה אילימא מנעל לכתחלה לא משום דהוה ליה פנתא מעל וערקאתא מעל דמעל כלומר שהפנתא הוא על הרגל והרצועות נקשרות על הפנתא ונמצא שאין החליצה ר"ל התרת הקשרים מעל הרגל אלא מעל העור שעל הרגל מה שאין כן בסנדל שהם נקשרות פעמים על בשר גב הרגל פעמים על השוק ואף הוא בכלל הרגל לענין זה כמו שיתבאר אם כן אף בדיעבד תפסל שהרי כל מעל דמעל חליצה פסולה היא כמו שיתבאר אלא זו אינה כלומר שאין זה קרוי מעל דמעל שכל שחולצת מעל הפנתא כחולצת מעל הרגל הוא ולא נקרא מעל דמעל אלא אם כן היה הוא נועל מנעל על גבי מנעל והיא חולצת העליון מעל התחתון עד שאף אחר חליצתה נשאר הרגל מחופה כמה שהיה וכן כל כיוצא בזה אבל זו שמתרת קשר הרצועות מעל הפנתא וחולצת המנעל אחר התרת הקשרים הרי אחר חליצתה נשאר הרגל מגולה ואף כשתאמר שדין מעל דמעל הוא אף בחולצת שני מנעלים וכמו שכתבוה קצת רבנים אע"פ שהרגל נשאר מגולה מכל מקום אין לך לדון רצועות אלו במנעל שני עד שנדונם כשני מנעלים אלא שהם רצועות המנעל ומכל מקום כשהיא חולצת המנעל מעל הרגל הוא ולא נאמר מעל דמעל אלא על חליצת המנעל ולא על התרת הקשרים הואיל והקשרים מכל מקום ניתרים מעל הרגל או מעל השוק שהוא קרוי מעל הרגל ולא מצינו התרת קשרים פוסלת בדין מעל דמעל אלא בשניתרות מעל מקום שעל הרגל כגון מן הארכובה ולמעלה וכיוצא בזה והביאו איסורה מגזירת מנעל מרופט ומגזירת חצי מנעל ומנעל מרופט פירושו קרוע מלמעלה לשנים שדרך בני אדם להביאו עדין וסומך על שהיקיפו מעמידו עדין על הרגל לכל מי שהלוכו בנחת וכן שדרך בני אדם להביאו וסומך עליו לתקנו מפני שמצד רכותו איפשר לתקנו ומכל מקום הרי הוא כחלוץ מאיליו וחליצתו פסולה אבל סנדל אין בו חשש שיטעה אדם בו שאם נקרעו הרצועות אינו עומד כלל ברגל ולשעתו הוא נשלף ממנו ואם נפחת מלמטה אי איפשר לישבו על רגליו מתוך שאין בו היקף וכן אי איפשר לתקנו מתוך קשיו ולפי דרכך למדת שמנעל המרופט חליצתו פסולה ואע"פ שבמסכת שבת פרק תולין אמרו לא תצא אשה במנעל המרופט ולא תחלוץ בו ואם חלצה בו חליצתו כשרה פירושה בשאינו מרופט לגמרי ר"ל שאין העור שבגב הרגל נחלק לשנים אלא שהוא מחובר משני קצותיו ואדם יכול להלך בו על ידי הדחק והרי הוא דומיא דנעל גדול שכל שאיפשר להלך בו על ידי הדחק חליצתו כשרה מיהא בדיעבד וגזירה שניה היא משום חצי מנעל שמאחר שהוא עשוי מחתיכות מחוברות אם ניטלה האחת יבא לטעות ולומר הואיל והאחרות שלמות כשר הוא והתורה אמרה נעל ולא חצי נעל אבל סנדל שאינו אלא חתיכה אחת כל שנפחת מקצתו אדם יודע שאינו ראוי לכלום ואינו בא לטעות בו ולמדת לפי דרכך שחצי מנעל וחצי סנדל פסול אע"פ שחופה או מקבל את רוב הרגל ומטעם נעל ולא חצי נעל וכן סנדל ולא חצי סנדל ומכל מקום יש מפרשים משום חצי מנעל שמאחר שאין בו רצועות ארוכות כל שניטל מקצתו אינו מתהדק אבל סנדל אע"פ שניטל מקצתו הואיל ומקבל רוב הרגל כשר שרצועותיו מעמידין אותו בהדוק ולדבריהם הוא הדין למנעל אם היו בו רצועות ארוכות או שמא גוזרין במנעל זה מפני זה ועיקר הדברים כדעת ראשון ולמדנו שהמנעל אין חולצין בו לכתחלה אלא שבדיעבד חליצתו כשרה אבל מכל מקום עיקר מצותה בסנדל ואף הסנדל דוקא העשוי כדרך שהזכרנו והוא הנקרא סנדלא דטייעי שכך צריך להם שיהא מהודק הרבה מתוך שעשויים לילך בדרכים תמיד ומכל מקום יש סנדל עשוי בדרך אחרת שאין חולצין בה לכתחלה והוא נזכר בסוגיא זו בלשון סנדלא דאית בה שאנצי ר"ל כעין שנצות של כיס שפותחין וסוגרין אותו בהם בלא קשירה ומתוך שהוא נוח הרבה לחלצו אינה חליצה מעולה כל כך אלא אם כן עושין עוד רצועות שיתהדק בהן בקשירה והוא שאמרו בגמרא אי לאו דחזיתיה לחביבי דחליץ בסנדלא דאית בה שנאצי לא הוה חליצנא אלא בסנדלא דטייעי משום דמיהדק טפי והא דידן אע"ג דאית ביה חומרתא כלומר שאף היא אינה צריכה אלא משיכת הרצועה דרך אותה חומרתא קטרינן בה מתנא כלומר קושרין בה חבל ארוך שיהא קושר בהם כי היכי דתיהוי חליצה שפירתא וכל מתנא של עור או של שער אבל לא של גמי ושל פשתן וכמו שיתבאר למטה שאף תרסיותיו ר"ל הרצועות צריך שיהו של עור או שיהו מיהא של שער ר"ל נוצה של עזים:

5 ומכאן אני למד שאף המנעל אע"פ שאין חולצין בו לכתחלה אם עשאוהו מחתיכה אחת ותקנו בו רצועות ארוכות כדרך רצועות הסנדל חולצין בהם לכתחלה ואין כאן משום מנעל מרופט שהרצועות מעמידות אותו בהדוק וכן לא משום חצי מנעל שהרי מחתיכה אחת הוא ומתוך כך אני אומר שסמכו קדמונינו לחלוץ במנעל אחר שהמנעל שרגילין בו לענין זה הוא מחתיכה אחת וברצועות ארוכות נקשרות פעמים על גב הרגל פעמים על השוק אלא שעקר הענין לקשרן על הרגל וכבר ראיתי מי שתמה על מנהגנו והיו נסעדים בו לומר שהלכה כדברי האומר שאף במנעל חולצין לכתחלה ואף מלשון גדולי המחברים נראה להם כן אלא שאין לדחות סתם משנה דקאמר חליצתה כשרה כלומר דוקא דיעבד וכן סוגית הגמרא וגזירות הנזכרות בה בלא טעם וכן ראיתי בפירוש סנדלא דטייעי ובפירוש סנדלא דאית בה שנאצי דרכים אחרים כנגד מה שכתבנו ומחדשים בתכונת מנעל החליצה דברים שאין צורך לכתבם ועיקר הדברים כמו שכתבנו שעיקר הדברים הוא שיקשרו רצועות על גב הרגל ותתירם ואחר כך תשמט את המנעל או הסנדל מעל הרגל והוא שאמרו בתלמוד המערב עיקר חליצה התרת רצועות ויש אומרין שבזמן הזה הואיל ואין אדם רגיל בסנדל חולצין לכתחלה במנעל וממה שאמרו בתלמוד המערב בר' יוסי שהלך לנציבין ומצא זקן אחד אמר לו בקי לך בן בתירא מימיך נם לו שולחני הייתי בעירי ועל שולחני היה תדיר נמתי לו ראיתו חולץ מימיך אמר לו הן במה היה חולץ במנעל או בסנדל נם לי וכי יש סנדל במקומנו אמרתי לו אם כן מה ראה ר' מאיר לומר שאין חולצין במנעל ומדקאמר יש סנדל במקומנו אלמא כל שאין שם סנדל חולצין במנעל לכתחלה ואני אומר שאין לסמוך עליו שהרי בסוגיא זו ובתוספתא הדברים בהפך:

6 ונשוב לענין משנתנו והוא שאם חלצה באנפליא והוא צורת מנעל של בגד ונקרא בלשון לעז קבצול חליצתה פסולה שאין קרוי נעל אלא של עור כמו שכתבנו ואע"פ שנאמר בה חליצתה פסולה וקיימא לן חליצה פסולה פוסלת מן האחין נחלקו בה בפרק כל הגט שמואל ור' אלעזר דשמואל הוא דקאמר פסולה ופוסלת אבל לר' אלעזר אינה חליצה ואינה פוסלת כלל שאין בגד בכלל נעל וכן פסקנוה שם ואף גדולי המחברים פסקוה כן:

7 סנדל שיש לו עקב כשר כלומר סנדל הראוי לחליצה דוקא בשיש לו עקב ר"ל אחורי הרגל והוא הנקרא טלו מפני שאלמלא אותו עקב אין הסנדל מתעכב יפה על הרגל אף על ידי קשרי הרצועות וכל שאין לו עקב חליצתו פסולה ופוסלת והוא הדין למנעל שאם אין לו עקב פסול וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שהמנעל הדבר ידוע שאינו קרוי מנעל בלא עקב אבל הסנדל יש שעושין אותו בלא עקב וסומכין על הדוק הרצועות שמקיפות את השוק ואת הרגל והוצרך לומר שלחליצה פסול עד שיהא לו עקב ויש מפרשים עקב כף הרגל הנקרא שולא ובאמת לענין הדין כך הוא שאם אין שם כף הרגל אינו כלום שאין עליו שם נעילה אלא מצד כף הרגל אבל לענין פירוש הדברים נראין כפירוש ראשון אלא שאף לדבריהם צריך שאותו כף רגל יהא מעור המנעל עצמו ר"ל חתיכה אחת על הדרך שביארנו שאם הוא מעור אחר כעין שלנו יש בה גזירת חצי מנעל כמו שכתבנו וכן מה שאמרו פרט לסוליס שאין בו עקב וסוליס הוא הפנתא שעל גב הרגל ועקב אנו מפרשים בו כדרך שפירשנו כאן והם מפרשים בו גם כן כף הרגל ולענין פסק הכל שוה בדין אחד:

8 מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה ופירשו גדולי הרבנים שמשנתנו דרך כלל נאמרה שכל שהוא למטה מן הארכובה בכלל רגל הוא ומעל רגלו קרינא ביה ואפילו נקטעה רגלו כל שנקטעה מארכובה ולמטה חליצה גמורה היא וזהו שהקשו עליה בגמרא ממה שאמרו לענין ראיה רגלים פרט לבעלי קבין שפטורים מן הראיה ותירצו שאני הכא דלאו רגלו דוקא בעינן אלא מעל רגלו ושוקו מעל רגלו הוא אלמא מתניתין בנקטעה רגלו קיימא אבל מן הארכובה ולמעלה הוה ליה מעל דמעל ואע"פ שאמרו צריך לדחוסי לכרעיה ר"ל לנעוץ רגליו על הארץ כדי שתהא חליצה גמורה באה מכחה אף זה נועץ ראש השוק הנשאר והוא הוא נעיצת הרגל ומה שאמרו האי מאן דמסגי אלוחתא דכרעיה לא ליחלוץ ר"ל מי שרגליו הפוכות עד שכף רגלו הולכת למעלה וגב הרגל למטה בזו מפני שהשוק אינו על הרגל אלא על כף הרגל אבל זה שהרגל נחתך לגמרי נועץ ראש שוקו ודיו ולפי דרכך למדת שאם לא נחתכה רגלו אלא שקשר הרצועות בשוק אם למטה מן הארכובה כשרה למעלה כגון אותם שקורין אודאש פסולה שעיקר החליצה התרת הרצועות וצריך שתהא התרתן מעל רגלו והוא שאמרו בתלמוד המערב כיני מתניתא בקשר מן הארכובה ולמטה ומקשי והא כתוב ורחצו ממנו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם ותניא ביד עד לפרק ברגל עד לסובך שניא היא דכתיב מעל רגלו ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כתלמוד המערב ופירשוה דוקא בקשרי הרצועות אבל כל שנחתכה רגלו חליצתו פסולה ואינו חולץ במקום שאר אחים:

9 חלצה בסנדל שאינו שלו חליצתה כשרה ואע"ג דכתיב נעלו לא למעט של שאר בני אדם אלא למעט נעל שאין ראוי לו כגון מנעל גדול לאדם קטן כמו שנבאר ומכל מקום לכתחלה ראוי שיהא שלו וכמו שאמרו בגמרא אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף אתאי יבמה לחלוץ אמר ליה הב ליה סנדלך יהב ליה דשמאל אמר ליה אימר דאמור רבנן חלצה בשל שמאל כשרה בדיעבד לכתחלה מי אמור אמר ליה ואי הכי סנדל שאינו שלו נמי אימר דאמור רבנן דיעבד אמר ליה הב ליה ואקני ליה קאמינא ומתוך כך נהגו עכשו להיות מנעל של חליצה מזומן מתיבת הקהל ומסתמא מקנין אותה לכל הצריך על מנת להחזיר ומתנה על מנת להחזיר שמה מתנה:

10 חלצה בסנדל של עץ חליצתו כשרה ופירושה כשהיא מחופה בעור ומשום מעל דמעל לא פסלינן לה דמכל מקום מנעל אחד הוא אלא שלכתחלה מיהא לא יחלוץ בה שגוזרין בה אטו של עץ גרידא שאינה חליצה:

11 חלצה במנעל שמאל ברגל ימין חליצתו כשרה אע"פ שאין מנעל השמאלי הלום ברגל ימני ולכתחלה מיהא לא תחלוץ גזירה שמא תחלוץ ברגל שמאל ואם חלצה ברגל שמאל חליצתה פסולה:

12 חלצה בגדול ר"ל במנעל גדול יתר מן הראוי לרגל כל שהוא יכול מיהא להלך בו על ידי הדחק כשרה ולכתחלה מיהא לא שמא תבא לחלוץ ברפוי לגמרי ותהא חליצתה פסולה וכן אם חלצה במנעל קטן יותר מן הראוי למדת הרגל כשרה הואיל ומכל מקום ראויה על ידי הדחק ולכתחלה מיהא לא שמא תבא לחלוץ בקטן שאינו חופה את רוב רגלו ותהא חליצתו פסולה:

13 חלצה בלילה חליצתה כשרה ומשום דחליצה כגמר דין דמיא ותנן דנין ביום וגומרין בלילה ור' אליעזר פוסל משום דסבירא ליה כתחלת דין הוא והלכה כר' אליעזר וכדתניא בפרק כל הגט חליצת שמאל וחליצת לילה פסולים ופוסלין חליצת קטן וחליצת אנפיליא פסולין ואינן פוסלין:

14 חלצה בשמאל חליצתה פסולה ומשום דילפינן רגל רגל ממצורע מה להלן של ימין אף כאן של ימין ור' אליעזר מכשיר דלא יליף והלכה כרבנן כמו שאמרוה בפרק כל הגט על הדרך שכתבנו אלא שבתוספות נסתפקו הרבה במי שהוא אטר מרגלו הימני אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין שהרי לענין תפלין מצינו מנחות ל"ז א' שימינו נדון כשמאל ומניח בה תפלין ולענין עבודה אמרו בכורות מ"ה ב' אטר בין ביד בין ברגל פסול ומשום דבעינן עבודה בימין ורבותי מראים עצמם בה שהדבר פשוט אצלם שבימינו חולץ שבתפלין לא נאמרה אלא משום יד כהה שלו אבל ברגל אין בו דין אטר שהרי לענין רציעה למדנו אזן אזן לימין ואין מחלקין בו בין אטר לשאינו אטר ואע"פ שלענין עבודה אמרו אטר בין ביד בין ברגל התם הוא שהוא צריך בה ברגליו והאשה מיהא אין בה הפרש אם שתחלוץ ביד ימין אם שתחלוץ ביד שמאל שהרי בגדמת אמרו מי כתיב וחלצה ביד וחלצה סתם כתיב אפילו בשיניה וכל שכן ביד שמאלית ואע"פ שאיפשר לומר דוקא גדמת שאין לה יד מכל מקום מאחר שהוא תולה את הטעם מדלא כתיב יד שמע מינה אף בלא יד ואף במי שאינה גדמת בדיעבד וכל שלן ביד שמאל ומכל מקום בתלמוד המערב אמרו מתירתו בימין ותופסתו בשמאל ושומטת עקב וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין ושמא למצוה מן המובחר נאמרה וכן אנו נוהגים:

15 זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

16 כל שנהגו העם בענין אחד ואין בו איסור ולא חשש איסור אע"פ שיש בו חששא רחוקה אין מחדשין להם מנהג אפילו היה הבא לחדש מומחה שבמומחין והוא שאמרו אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל ר"ל לכתחלה ולבטל גזירת חכמים ולהעמידה על דין תורה שומעין לו וסומכין עליו שלא יאמר כן אלא לפי מה שיראה שאין שום חשש באותה גזירה שבשבילה גזרו בה אבל אם יאמר אין חולצין בסנדל אפילו נראה לו בה חששא רחוקה כגון לגזור יש לו עקב אטו שאין לו אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ואין גזירתו יכולה לעמוד:

17 היבמה צריך שתתיר היא בעצמה קשרי הרצועות ותשמט היא גם כן המנעל או הסנדל מן העקב לשלפו מן הרגל ושנשמט הסנדל או המנעל מרוב עקבו הותרה היבמה אלא שמצוה מן המובחר שתשלוף את כלו ותשליכהו לארץ ואם הותרו הרצועות מאליהם או התירם הוא או ששמט הוא רוב העקב וגמרה היא שליפת כלה חליצתה פסולה עד שתתיר היא ותשמט רוב העקב ויש פוסקין רוב הרגל:

18 לא שלפה את המנעל או את הסנדל אלא שקרעתהו על גבי רגליו או הניחה עליו גחלת ושרפתהו עד שנשאר הרגל מגולה כאלו נשלף המנעל ממנו הדבר ספק שמא גלויי כרעא בעינן והא איכא או שמא חליצה בעינן וליכא ומתוך כך חליצתה פסולה:

19 היה נועל שני מנעלים זה על גב זה ושלפה את העליון ונשאר התחתון הרי זה מעל דמעל וחליצתו פסולה ולא עוד אלא אפילו קרעה את העליון בכדי שתוכל לשלוף את התחתון ושלפה את התחתון מעל הרגל ונשאר העליון אף זו פסולה מספק שאע"פ שחליצה יש כאן גלויי כרעא אין כאן ושמא אף גלויי כרעא בעינן ולפי דרכך למדת שאם שלפה את שתיהן חליצתה כשרה שהרי חליצה איכא וגלויי כרעא איכא ולהוציא מדעת קצת רבנים שפוסלין אף בזו כמו שכתבנו למעלה:

20 יש למדים משמועה זו שאם היה היבם נועל בתי שוקים והמנעל עליהן ושלפה את המנעל מעל הבתי שוקים שאף זה מעל דמעל הוא וחליצתו פסולה כדין שני מנעלים זה על גב זה וכן שאין כאן גלויי כרעא ולא סוף דבר לשמואל שאמר בפרק כל הגט שחליצת אנפיליא פוסלת שמשמעו שאף באנפיליא יש לה דין מנעל במקצת אלא אף לר' אלעזר שפסקנו כמותו לומר שחליצת אנפיליא אינה כלום דאלמא שאין לה דין מנעל כלל מכל מקום לגבי הא מיהא מהניא למיהוי מעל דמעל אי נמי ומכל מקום לאו גלוי כרעא הוא ומכל מקום רבותי חוככין בה להקל וממה שאמרו בתלמוד המערב חלצה במנעל ואנפיליא ר"ל בשניהם אית תניי תני פסולה ואית תניי תני כשרה מאן דתני פסולה בשאנפיליא של עור ומנעל של עור כלומר כאדם המכניס עור דק ורך לפנים מן הקשה ומאן דתני כשרה בשאנפיליא של בגד ומנעל של עור אלמא דבכי הא חליצתה כשרה שמאחר שאין בגד ראוי לחליצה בטל הוא לגבי מנעל והוה ליה מעל רגלו וראוי להחמיר בדבר:

21 יבמה שגדלה בין האחים מותרת להתיבם לאחד מהם ואין חוששין שמא חלצה לאחד מהם מנעלו בינו לבינה ומכל מקום אם ראינוה שחלצה לאחד מהם נפסלה לכלן חוששין שמא אחד מהם נתכון לחליצה ואע"פ שבינו לבינה היה ושלא הוקבע מקום לכך או שהמנעל אינו עשוי כתקנו מכל מקום חליצה פסולה ליפסל לאחין וצריכה עוד חליצה כשרה להתירה לעלמא והוא שאמרו נתכון הוא ולא נתכונה היא או נתכונה היא ולא נתכון הוא חליצתו פסולה עד שיתכונו שניהם הא כל שנתברר שלא כיון אחד מהם אינה חליצה כלל והוא שאמרו בחרש וחרשת שאין חולצין שהרי אינן בני דעה ואין להם כונה לשם חליצה ובאלם ואלמת שהם בני דעה לא אמרו שלא לחלוץ אלא דכתיב ואמר ואמרה וליכא וזה שביארנו שכל שלא נתכון אחד מהם אינה חליצה פירשו בה קצת גדולי הדורות דוקא שלא בבית דין אבל בבית דין פוסלת שכל שנעשה בה מעשה חליצה בבית דין נפסלת לאחים כמו שיתבאר למטה בענין חלוץ לה ובכך אתה כונסה דבתר דחלץ אמרו ליה מינה איפסילא דאלמא אע"ג דלא נתכון הוא איפסילא ליה ומידי דהוה ארקיקה שפוסלת בבית דין כמו שיתבאר ואלו רקיקה שלא בבית דין אין חוששין לה כלל שאם כן אי אפשר ליבמה שלא רקקה בפני אחד מהם והביאם לסברא זו מה שקשה להם בשמועה זו לענין ביאור והוא שאמר יבמה שגדלה כו' מותרת אין חוששין שמא חלצה כו' טעמא דלא חזינן הא חזינא חיישינן שמא כיונו והתניא בין שנתכון הוא ולא נתכונה היא בין שנתכונה היא ולא נתכון הוא חליצתה פסולה עד שיתכונו שניהם ושואלים בה ומאי קושיא והרי אף הוא אומר כן חיישינן שמא כיונו וחליצתה פסולה ופוסלת לאחין עד שגאוני ספרד פירשו דהכי קא מקשי כל שנתכון אחד מהם חליצתה פסולה הא כל שלא נתכון אחד מהם אינה חליצה והם משיבים שזו אינה שכל שאתה אומר שצריכה כונה ודאי משניהם היא צריכה וכל שאתה אומר שאם לא כיון האחד חליצתה פסולה ודאי אף בלא נתכונו שניהם כן אלא דהכי קא מקשי דמדמתניתין בין שנתכונה היא וכו' חליצתה פסולה ואפילו בבית דין אלמא כל שלא בבית דין אינה חליצה ומידי דהוה ארקיקה כדכתיבנא דבבית דין גופיה לא מיפסלא אלא משם מראית העין ומכל מקום גדולי הדור מפרשים דחליצתה פסולה דקאמר פירושו פסולה לעלמא כלומר דאינה כלום וכדמתרץ בסיפא איבעית אימא טעמא דלא חזינא הא חזינא חיישינן שמא כיונו ודקתני דבעי כונה לאישתרויי לעלמא אבל לאחין פסלא אלמא עד השתא הוה משמע ליה פסולה לעלמא ואינה כלום ואע"פ שלשון חליצה פסולה משמע שפוסלת לאחין ודאי סוף הדברים כך הוא אלא שמתחלה לא היה סובר כך וכן מצינו למטה שאמרו רקקה ולא חלצה חליצתה פסולה למאן אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה אלא לאחיו אלמא אי לאו קושיא דמי הויא חליצה הוה אמינא פסולה לעלמא ולא לאחין כלומר שאינה כלום:

22 סנדל התפור בפשתן ר"ל בחוטי פשתן או במשיחה כעין מנעל שלנו אין חולצין בו ואם חלץ חליצתו פסולה שנאמר ואנעלך תחש שכלו תחש אלמא אין נעילה אלא בעור וכל שתפור בחוטי פשתן מקצתו פשתן הוא ויש מפרשים שתפירת חוטי פשתן אינה פוסלת שבטלה היא אצל המנעל ומפרשים תפור בפשתן שבגד פשתן תפור בתוכו ואדרבא איפכא מיסתברא ר"ל שזו ראויה להכשיר יותר דלא גרע מסנדל של עץ מחופה בעור אלא שנראה לי לשטה זו שלא אמר אלא אין חולצין בו כלומר לכתחלה הא בדיעבד חליצתו כשרה ואע"פ שכל הפוסקים פסקו שחליצתה פסולה איני יכול לישבה אלא על פירוש ראשון ר"ל שהמנעל עצמו תפור בחוטי פשתן ומכל מקום אם היה תפור בשער ר"ל בחוט של נוצת עזים כשר וחולצין בו לכתחלה וכן נעל של עור ותרסיותיו של שער כשר אבל אם היה המנעל של שער פסול שאינו קרוי נעל:

23 התורם את הלשכה אינו רשאי ליכנס לא בפרגוד החפות ר"ל חלוק שיש בו אימרא כדי שלא יחשדוהו לומר שגנב מן השקלים והצניע בחפת חלוקו וכן לא באנפיליא ואין צריך לומר מנעל וסנדל שאף בלא סיבת החשד יש שם סיבה אחרת והיא שאין נכנסין לעזרה במנעל וסנדל וכמו שלמדוה במסכת ברכות ס"ב ב' מדכתיב של נעלך מעל רגליך:

24 יש דברים בסוגיא זו שהם מבולבלים ביד מפרשים ופסקים שבה חלוקים בידיהם ומתוך כך אני צריך להעירך בהם דרך קצרה כדי לברר בה את שיטתנו והוא שהקשו על מה שביארנו במשנתנו שאנפיליא אינה קרויה מנעל ממה שאמרו ביום הכפורים שלא יטייל אדם במנעל וסנדל ואנפיליא אפילו מבית לבית ואפילו ממטה למטה וקס"ד משום דהויא לה נעילת הסנדל ואלמא דאנפיליא מנעל הוא ואי משום תענוג והרי כל שאינו מנעל אף תענוג שבו מותר דהא רבה כריך סודרא ונפיק ואוקמה רבא באנפיליא של עור וכדקאמר נמי לא יטייל אדם בקורדקסין בתוך ביתו והם מנעלים דקים שנועלים לפנים מן העבים אבל בשל בגד מותר וכדקאמר אבל מטייל הוא באנפיליא בתוך ביתו ונמצא דאנפילייא של בגד לאו מנעל הוא ומטייל בהם ביום הכפורים ובחליצה אינה חליצה וכדאיתה בפרק כל הגט ובשל עור אסורים ביום הכפורים וכשרים לחליצה כל שקשריהן למטה מן הארכובה וכן כתבוה גאוני ספרד ולענין יום הכפורים מיהא דאפילו באנפיליא של בגד קאמר דוקא בביתו ומשמע דברשות הרבים מיהא אסור והוא הדין לחצר שאינה מעורבת וכן שבתוספתא דיומא אמרו בהדיא בפרק רביעי שיום הכפורים אסור בנעילת הסנדל ואפילו באנפיליא של בגד יש לתמוה דהא רבה כריך סודרא ונפיק ותירצו בה גאוני ספרד דהתם סודרא לא דמי למנעל וליכא מראית העין אבל אנפיליא צורתו כמנעל ואיכא מראית העין ואין נראה כן שהרי סנדל אסור ביום הכפורים ובסנדל של שעם התירו לצאת ויש מתרצים שכל שאינו מנעל ולובשו ברגל משאוי הוא ואסורים ברשות הרבים ובחצר שאינה מעורבת ביום הכפורים וכל שכן בשבת אבל כריכת סודרא במקום בתי שוקים הם שמותרין ואין בו משאוי ואף זו תקבל תשובתה מסנדל של שעם אלא שעיקר הדברים שכל שהוא דרך מלבוש ואין בו חשש דילמא שליף מותר ואנפיליא מותר לצאת בה ברשות הרבים והאי דקאמר הכא בתוך ביתו לאו דוקא אלא דאיידי דתנא רישא בתוך ביתו תנא ליה סיפא הכי אי נמי אורחא דמילתא נקט שאין דרכן של בני אדם לצאת באנפיליא בשווקים וברחובות עד שיטנף את כליו או שאין דרכן לצאת ביום הכפורים ורבה דכריך סודרא ונפיק הלוך תלמיד חכם מועט הוא ולצורך מצוה וכן שצריך לילך בהדור כמה שאיפשר לו ותוספתא דקתני אפילו באנפיליא של בגד שבוש הוא ואנפיליא סתם קאמר ופירושה בשל עור ואף בתלמוד המערב אמרו יוצאין באנפיליא של בגד ומדקאמר יוצאין ולא קאמר מטיילין אלמא אף ברשות הרבים כן וכמו שכתבנוה במקומה באחרון של יומא ובששי של שבת:

25 ולענין חליצה מיהא שפסקנו דאנפיליא של בגד לאו מנעל הוא שנינו עוד בה תניא כותיה דרבא חלצה במנעל הנפרם שחופה את רוב הרגל ר"ל שנקרע מגבו בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל בסנדל של שעם או של סיב והם גדולי קרקע כעין חריות דקות שאורגין בהם את הסלים וקב הקטע והוא של עץ וכמו שביארנו ענינו בששי של שבת ובאה היא וחולצת אותו הקב במוק והוא כעין אנפיליא גבוהה שחופה השוק עם הרגל והיא של עור דק והוא מהודק בעצמו ואין לו רצועות להקשר בו ויש מפרשים שהוא של לבד ומגין קצת וכן אם חלצה בסמיכות הרגלים והוא אדם שהולך בידיו וגורר את רגליו בקרקע ומניח עור ברגליו שלא יטנפו בטיט שבדרכים ולא ינגפו באבנים שבהם ויש להם עקב ורצועות כאנפיליא של עור והחולצת מן הגדול בין עומד בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתו כשרה אבל אם חלצה במנעל הנפרם שאינו חופה את רוב הרגל ובסנדל הנפחת שאינו מקבל את רוב הרגל ובסמיכות הידים והוא באדם שהזכרנו שהולך על ידיו שעושה אף בידיו בתי ידים של עור שלא ילכלכם בטיט ונשען עליהם וגורר את רגליו וכן החולץ באנפיליא של בגד והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה זהו לשון הבריתא וסייעתיה דרבא הוא מה שאמרו בה בפירוש שבאנפיליא של בגד חליצתה פסולה וכבר ביארנו לשיטתנו שאינה חליצה ולענין שאר הפרטים שהוזכרו בה מנעל הנפרם וסנדל הנפחת כל שהמנעל חופה את רוב הרגל והסנדל מקבל את רוב הרגל אע"פ שאין חולצין בו לכתחלה חליצתו כשרה בדיעבד ואם אין המנעל חופה את רוב הרגל וכן אין הסנדל מקבל את רוב הרגל חליצתו פסולה ופוסלת וסנדל של שעם ושל סיב לא נאמר כאן להיות חליצתן כשרה אלא לר' מאיר שדן את כלם כמנעל אבל לרבנן לא ומכל מקום יראה שחליצתן פסולה ופוסלת וכן כתבוה גדולי המחברים וגדולי הדור מתמיהים מה בין אלו לאנפיליא של בגד שפסקו הם בה שאינה חליצה ומתוך כך יראה שאף אלו אינה חליצה כלל אלא שגדולי הדור פוסקים בה שאף באנפיליא של בגד חליצתו פסולה וכשמואל דאמר הכי בפרק כל הגט:

26 ואם חלצה בקב הקטע שהוא של עץ מה שאמרו כאן שחליצתו כשרה ר' מאיר היא שהוא דן אותה כמנעל אבל לרבנן שהלכה כדבריהם אינו מנעל כלל ואף זו גדולי הפוסקים כתבו בה שאינה חליצה כלל וגדולי המחברים כתבו שחליצתה פסולה כסיב ושעם ויראה שלדבריהם הואיל ומגינים יותר מבגד הם קרובים לדין מנעל ואם היה מחופה עור אין חולצין בה לכתחלה אבל בדיעבד חליצתו כשרה ואינו דומה לסנדל שתפרו בחוטי פשתן שחליצתו פסולה שבזו חוטי הפשתן מעמידים את הסנדל והרי הוא כגוף הסנדל:

27 חלצה במוק לדעת המפרשים שהוא לבד אף הוא במחלוקת כחברותיה שלדעת קצת אינה חליצה ולדעת קצת חליצתה פסולה ולא אמרו בכאן כשרה אלא לר' מאיר ולדעת המפרשים אותה בשל עור אלא שאין שם רצועות ליקשר חליצתה פסולה אבל סמיכות של רגלים הואיל ויש בהן רצועות וקשרים לדברי הכל חליצתה כשרה וכן סמיכות הידים אם חלצן מעל הרגל כל שיש בהן רצועות וקשרים ואם אין בהם כך פסולה ואנפיליא של עור חולצין בה לכתחלה וחולצת מן הגדול בכדי נקטה שאין חליצה אלא בגדול הא חולצת לקטן אינה חליצה כלל ומה שנאמר כאן בה חליצתה פסולה דלא כהלכתא היא והלכה כרבנן שאמרו אין חליצת קטן כלום: